החלטה בתיק בש"פ 5589/05

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (ב"ש 91572/05, מיום 26.5.05) אשר דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים.

העובדות

2.        נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס תוך גרימת חבלה  (עבירה לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), תקיפה (עבירה לפי סעיף 379 לחוק) ואיומים (עבירה לפי 192 לחוק). על פי הנטען בכתב האישום, בין העורר והמתלוננת היה קשר רומנטי, והמתלוננת הרתה לעורר. העורר איים על המתלוננת, בהזדמנויות רבות, כי יהרוג אותה. איומים אלו לוו, לעתים, באיומי סכין. העורר תקף את המתלוננת מספר פעמים והכה אותה. העורר הואשם כאמור כי אנס את המתלוננת במספר הזדמנויות. מודגש בכתב האישום אונס שבוצע ב-29.1.05, אשר בעקבותיו נגרמו למתלוננת חבלות גוף, והיא הובהלה אל בית החולים. המתלוננת, ילידת מרץ 1987, היתה קטינה, ובחודש השמיני להריונה.

ההליכים בפני בית המשפט המחוזי

3.        העורר נעצר עוד בטרם הוגש כתב האישום. עם הגשת כתב האישום, המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבקשה נטען, כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו. המעשים אשר ביצע נעשו "באלימות חמורה או באכזריות" (סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996), ולכן קמה עילה למעצר. התנהגותו הכפייתית והקנאית של העורר כלפי המתלוננת מלמדת כי הוא מסוכן ועלול לפגוע בה. עוד נטען, כי חשש זה הינו ממשי, כפי שעולה מאיומו של העורר ב"עימות" שנערך בין השניים. בבקשה להארכת מעצר נטען כי בעימות בין המתלוננת והעורר הכריח העורר את המתלוננת שתדאג שהוא ישוחרר, אחרת תצטער על כך.

           בא-כוח העורר הסכים, בפני בית המשפט המחוזי, לדיותן של הראיות לכאורה המספיקות למעצר עד תום ההליכים. אולם, כיוון שהעורר נעדר עבר פלילי, ולאור העובדה כי יחלוף זמן רב עד לתחילת המשפט - ולא כל שכן עד לסיומו, שהרי העורר כופר בעובדות כתב האישום - הציע חלופה למעצר, מעצר בית אצל אחיו, תוך שיאסר על העורר ליצור קשר עם המתלוננת.

4.        בית המשפט המחוזי (כב' השופט כבוב חאלד) קבע, ביום 17.2.05, כי נוכח חומרת מעשיו של העורר ואפיים החוזר ונשנה, העורר הינו מסוכן, וכי שחרורו "יכול להעמיד את חיי המתלוננת בסכנה ממשית". נקבע, כי "גם אם היה מוגש לבית המשפט תסקיר חיובי ביותר וגם אם היתה מוצעת חלופת מעצר הולמת וראויה וגם אם היו מתייצבים בפניי ערבים ראויים, הייתי מגיע למסקנה כי אין כל מקום במקרה חריג זה לשקול חלופת מעצר". לסיום, הוסיף בית המשפט כי אין בהתמשכות ההליכים הצפויה כדי לגבור על "השיקול של האינטרס הציבורי וההגנה על בטחונה ושלומה של המתלוננת". לכן, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

5.        העורר הגיש ערר על החלטה זו אל בית משפט זה, והוא נדחה, ביום 14.3.05, על ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה. בית משפט זה חזר על מסקנותיו של בית המשפט קמא, כי עקב מסוכנותו של העורר, אשר לא ניתן להפיגה בחלופת מעצר, יש לעצרו עד תום ההליכים.

6.        העורר כפר בעובדות כתב האישום, והתיק נקבע להוכחות לדצמבר 2005. ביום 5.5.05 הגיש העורר אל בית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר במעצרו עד תום ההליכים. נטען, כי העורר עצור זה למעלה משלושה חודשים, וכי הדיון בעניינו נקבע למועד רחוק. מצבו הנפשי של העורר מדרדר, ונולדה לו ילדה - מן המתלוננת. בקשתו נדחתה. בהחלטה מיום 26.5.2005 קבע בית המשפט המחוזי, כי אכן המועד שנקבע הוא רחוק, וכי אכן מדובר ב"תופעה מצערת" - כדבריו. אולם, שיקול זה עמד בפני בית המשפט כבר בהחלטתו הראשונה. מסוכנותו של העורר היא ממשית וחמורה, יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר, על אף פרק הזמן הממושך שיחלוף עד לשמיעת הראיות.  

7.        העורר הגיש בקשה להקדמת מועד תחילת משפטו, בהסכמת המשיבה, אך זו נדחתה, שכן לא היה בידי בית המשפט קמא מועד קרוב יותר. בית המשפט הוסיף וציין כי "במידה ויתפנו תאריכים, אפילו בהתראה קצרה, נציע אותם בשמחה".

8.        בדיון בעל-פה בפני בית המשפט קמא, טען בא-כוח העורר - טענה שלא הוזכרה בבקשתו בכתב - כי בידו "ראיה חסויה", אשר אותה לא יציג למשיבה, וכי יש בה כדי לערער את חוסנן של הראיות לכאורה העומדות כנגד העורר. על טענה זו חזר בחצי-פה בדיון לפני אך את עיקר טענותיו בבקשה לעיון חוזר בדיון מיקד בחלוף הזמן עד שיישמעו ראיות.

טענות העורר

8.        בא-כוח העורר משיג על החלטתו של המשפט קמא. לטענתו - המועד הרחוק שנקבע לשמיעת הראיות; העובדה כי מדובר בבחור צעיר בלא עבר פלילי אשר נולדה לו לא מכבר ילדה אותה לא ראה מאז מעצרו; והקושי הנפשי אותו חווה העורר בהיותו במעצר - מובילים למסקנה כי יש לאמץ חלופה למעצר. חלופה כזו הוצעה לבית המשפט המחוזי - מעצר בית אצל אחיו של העורר, המתגורר בבאר יעקב במרחק מה ממגוריה של המתלוננת בגדרה; ולכך ניתן להוסיף תנאי מגביל בדבר איסור יצירת קשר עם המתלוננת. לחלופין ביקש כי אורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו.

דיון

9.        באשר לחלופת המעצר, במעשיו של העורר, כנטען בכתב האישום, מעורבת אלימות, פיזית ומילולית. העורר מואשם כי אנס את המתלוננת מספר פעמים - בעודה קטינה, ובעודה בשלבי הריון מתקדמים. ישנו חשש ממשי לפגיעה במתלוננת, אשר אין בחלופת המעצר כדי להפיגו. רצונו של העורר לפגוש בבתו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב ערר זה, מעצים את החשש לקשר בין העורר והמתלוננת.

           אף בטענתו של העורר כי בינתיים נולדה לו בת אין להועיל. מעשיו, אשר - כנטען בכתב האישום - בוצעו כשהמתלוננת בשלבי הריון מתקדמים, הם שיעידו. אכן, שמיעת הראיות במשפטו של העורר נקבעה לסוף שנת 2005, אך אין בכך, לדעתי, ובהתחשב בנסיבותיו של המקרה הנדון, כדי להביא לשחרורו (השוו: בש"פ 2050/05 מ"י נ' פנקר (לא פורסם)). המסוכנות הנשקפת מן העורר אינה מאפשרת להיעתר לבקשה. אני מקווה כי יעלה בידי בית המשפט, אם יתפנו תאריכים ביומנו, להקדים את מועד שמיעת הראיות. אין המדובר במסכת ראיות ארוכה.

           ניתנה היום, ‏ז' סיון,  תשס"ה (14.6.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: